<h1>הגהות מספר יעיר קנו על פי' הרא"ש</h1>
<h2>דף פא מא</h2>
חטאת העוף נעשית למטה. פי' למטה מחוט הסיקרא שהיה בחציו של גובה המזבח דכתיב והיתה הרשת עד חצי המזבח. ודרשו חכמים [זבחים נ"ג ע"א] התורה נתנה (חציו) [מחיצה] בין דמים העליונים לדמים התחתונים שדמים העליונים מחצי המזבח ולמעלה ודמים התחתונים מחציו ולמטה. ובחטאת העוף כתיב והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח ודריש בזבחים פ' קדשי קדשים [ס"ד ע"ב] איזהו קיר שהשירים שלו מתמצין ליסוד הוי אומר זה קיר התחתון ופריך התם ונעביד מעילאה והדר נעביד מתתאה כלומר לא כתיב יסוד אלא במיצוי שירים וא"כ נעביד הזאה למעלה ואח"כ ירד למטה וימצה השיריםא) (כו') [כולן] כמעשה חטאת בהמה. ומשני מי כתיב יַמְצֶה יִמ0צֵה כתיב כלומר אי הוה כתיב יַמְצֶה אז הוה משמע דקאי אשירים דוקא והוה מפרשינן ליה כדקאמרת לאחר שהזה למעלה ירד למטה וימצה אבל השתא דכתיב יִמ0צֵה משמע דקאי נמי אהזאה והכא פירושו דקרא והזה מדם החטאת על קיר המזבח במקום שהנשאר בדם ימצה ממילא אל יסוד המזבח והיינו קיר התחתון. וחטאת בהמה למעלה. דכתיב בה קרנות המזבח. עולת העוף למעלה. דריש לה בפרק קדשי קדשים [ס"ה ע"א] מדכתיב ומלק את ראשו והקטיר מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח ומיצוי נמי דריש מדכתיב והקטיר ונמצה דמו וכי ס"ד לאחר שהקטיר הוא ממצה אלא לומר לך מה הקטרה בראש המזבח אף המיצוי בראש המזבח ופליגי התם תנאי איכא מאן דאמר דדוקא בקרן נעשית אצל מקום ההקטרה דעל המזבח שהוא מקום הקטרה אי אפשר לומר דהא כתיב ונמצה דמו על קיר המזבח הילכך בעי' קיר הסמוך למקום הקטרה והיינו הקרן. ואיכא מ"ד אם עשה למטה מרגליו אפילו אמה אחת כשירה כי על הסובב הוא עומד ועדיין יש למטה מרגליו אמה א' עד חצי המזבח וסבר האי תנא עושה מערכה ע"ג סובב ומקרי שפיר מקום הקטרה. ועולת בהמה למטה. דכתיב (אל) [על] יסוד מזבח העולה אלמא דדם עולה למטה במקום שיש יסוד ואמרינן נמי בפ"ק דזבחים [י' ע"ב] הכהן המחטא אותה אותה דמים למעלה ואין דמה של אחר למעלה. ואם שינה בזה ובזה פסול. בחטאת העוף קאי אהזאה דוקא דבמליקה אמרינן פ' קדשי קדשים [ס"ג ע"ב] מליקה בכ"מ במזבח כשירה וכן במיצוי קאמר התם מיצוי דמו בכ"מ כשירה שאם היזה ולא מיצה כשירה ובעולת העוף במליקה ובמיצה אין בה הזאה והא דשינוי מקום דמים פסול דריש ליה בת"כ [פרשה צו פי"ג] מהאי קרא ואם האכל יאכל מבשר זבח השלמים ביום השלישי לא ירצה אין לי בלא ירצה אלא שנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו מנין שנשחט בלילה [כו'] עד והניתנין למעלה שנתנן למטה והניתנין למטה שנתנן למעלה ת"ל לא יחשב לו. כך הוא החובה. פי' היינו זב וזבה ונזיר טמא א' דל וא' עשיר ויולדת וטומאת מקדש וקדשיו ושמיעת קול וביטוי שפתים בדלות כולן מביאין ב' תורים או ב' בני יונה אחד לעולה [ואחד לחטאת] והן מתפרשות בלקיחת בעלים זה לעולה וזה לחטאת ואם שינן הכהן לאותה שקראה חטאת עשה עולה והעולה עשה חטאת פסולין ודריש לה מקרא ביומא [מ"א ע"א] דכתיב גבי יולדת ולקחה ב' תורים א' לעולה וא' לחטאת כלומר בשעת לקיחתן נקבעין איזה עולה ואיזה חטאת ואם לא קבעו להם הבעלים שם בשעת לקיחה אפילו קבעו להם שם אח"כ לא הוה קביעות דאין מתפרשין אלא בעשיית כהן דכתיב גבי זב ועשה אותם הכהן א' חטאת וא' עולה. בנדרים ונדבות כולן עולות. אם אמר הרי עלי קן מביא ב' תורים או ב' בני יונה ושתיהן עולות ואם התנדב פרידה א' מביא א' דדרשינן פ' קדשי קדשים [ס"ה ע"א] והקריבו אפילו פרידה א' יביא ואם התנדב עוף לתודה ושלמים לא התנדב כדרך המתנדבים ולא אמר כלום כ"ש לחטאת דאין חטאת בא נדבה. איזה נדר האומר הרי עלי. נקרא נדר דכתיב ונדריה עליה וכתיב לאסר אסר על נפשה. ונדבה האומר הרי זו. דכתיב בתרומת המשכן אשר ידבנו לבו וכתיב זאת התרומה וכתיב [כל נדיב לב] הביאו חח ונזם. אלמא נדבה בל' זה שלא היה מחוסר הפרשה. שהנדרים חייבין באחריותן. מפרש טעמא במגילה [ח' ע"א] תניא ר' שמעון אומר ונרצה לו לכפר עליו את שעליו מחייב באחריותן דלא מיפטר עד שיכפר ומאי משמע לשון עלי שחייב עצמו באחריותו א"ר יצחק בר אבדימי כיון דאמר עלי כמאן דטעין ליה אכתפיה דמי ושוייה אנפשיה חובה. הקשה הר' יעקב ז"ל וליתני נמי שהנדרין אינן באין אלא מן החולין והנדבות באים אף מן המעשר כדתנן בפ' התודה [מנחות פ"ב ע"א] האומר הרי עלי שלמים הואיל והן חובה לא יביא אלא מן החולין ונדבה באה מן המעשר כמו שאפרש לקמן וליכא למימר תני ושיירב) משמע דהיכי דתני אין בין לא שייך למימר תני ושייר ואין לומר משום דלא פסיק ליה דפעמים דבר שבחובה בא מן המעשר כדתנן בפ' התודה [פ"א ע"ב] הרי עלי תודה מן המעשר ולחמה מן החולין יביא דהא נדרים נמי אשכחן דאין חייבין באחריותן כדאמרינן בפרק בתרא דמנחות [ק"ט ע"א] הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו יקריבה במקדש ואם הקריבה בבית חוניו יצא ופריך עליה יצא והא מקטל קטלה ומשני כיון דאמר על מנת שאקריבנה בבית חוניו נעשה כאומר הרי עלי עולה על מנת שלא אתחייב באחריותו ואפ"ה תני לה אע"ג דלא פסיקא ליה. ותירץ הר"ר אלחנן דלא מצי למיתני הכא והנדבות באות מן המעשר דהא בקינין איירי הכא דאינן באות אלא עולות ואין מביאין עולות מדמי המעשר דדריש בספרי על קרא ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן יכול יקח בהן בהמה למשתה בנו הרי אתה דן נאמר גבי מעשר ושמחת ונאמר להלן ושמחת מה שמחה האמורה להלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים אי מה להלן עולות ושלמים אף כאן עולות ושלמים ת"ל ואכלת שם ושמחת אכילה שיש בה שמחה יצאו עולות שאין בהם אכילה ולא תקשי מתני' דפ"ק דמגילה דאיירי בכל הקרבנות. דמתניתין דהכא עיקר והתם אגב גררא דאין בין תנייה ולא תנא אלא לישנא דמתניתין דהכא. [פירוש הרא"ש]. א) הגי' בס"י ליסוד כמעשה. [חשק שלמה על פי' הרא"ש]. ב)0דבפ"ק דתענית (י"ג ע"ב) ובריש פרק מרובה משמע כצ"ל.
<h2>דף פא מב</h2>
חטאת שנתערבה. פי' דא"א להקריבן שמא יעשו חטאת למעלה ועולה למטה ובזבחים שנתערבו אמרינן התם [זבחים ע"א ע"ב] דירעו עד שיסתאבו ויביא מדמי היפה שבהן ממין זה ומדמי היפה שבהן ממין זה ויפסיד המותר מביתו אבל עופות אין להם פדיון כדאי' בפ' א)0כל המנחות ודריש לה בספרי מדכתיב ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך בבהמה הכתוב מדבר. חטאת שנתערבה. פירוש שנתערבה בקן חובה סתומה אין יכול להקריב מאותן ג' אלא חטאת אחת אם היא המעורבת הרי מוטב ואם היא מקן חובה הרי הכהן קובעה לחטאת. אבל עולה אינו יכול להקריב מפני תערובת החטאת. ושתי חטאות אינו יכול להקריב דשמא החטאת שהקריב [תחלה] היתה מקן חובה ובהקרבתה לחטאת נקבעה בת זוגה לעולה והרי יש כאן תערובת חטאת ועולה וימותו. ויביא קן אחר אחד לחטאת ואחד לעולה. ואם החטאת המעורבת היתה של אשה אחרת יביאו שתיהן חטאת ויתנו אם הראשונה היתה שלי הרי זו שלך וחלקי בה נתון לך ואם היתה שלך הרי זו שלי וחלקך נתון לי. וכן עולה שנתערבה בקן חובה. סתומה לא יביאו משלשתם אלא עולה א' דהיינו כמנין עולה שבחובה. ובעלת הקן תביא חטאת אחרת. ובין שתיהן יביאו עולה בתנאי. או כל א' תביא עולה בתנאי שאם קירב כבר עולתה שתהא זו נדבה. ודין זה שאמרנו שאין כשר אלא כמנין עולות שבחובה הוא נוהג בין שהחובה מרובה והנדבה מועטת. לעולה קורא נדבה לפי שהחטאת אינה (כמו נדבות) [באה נדבה] ורוב עולות נדבה הן דמתנדבין מרובין ממביאי חובה הילכך קרי לעולה נדבה. וה"ה דהוה מצי למימר בין שהחובה מרובה וחטאת מועטת. אלא נקיט עולה דסליק מינה. וחובה מרובה ונדבה מועטת כגון שנתערבה עולה בד' קני חובה מקריב מהן ד' עולות ולא יותר דשמא כל הד' היו מקני חובה (והא קבעו) [והוקבעו] כל האחרות לחטאות והרי עולה מעורבת בהן וימותו חמשתן. ויביאו עוד ד' חטאות ועולה אם היה של נשים הרבה ויתנו ביניהן. בין שהנדבה מרובה. שנתערבו ג' עולות בקן חובה יקריב עולה א'. בין שתיהן שוות. שתי עולות בקן חובה (וי"מ בין שהחובה מרובה ונדבה מועטת כלומר הדין שאמרנו בתערובות הללו שאנו הולכים אחר מנין חטאות חובה או אחר מנין עולות חובה ה"ה בחובה מרובה ונדבה מועטת כגון שנתערבו קן נדבה ששתיהן עולות בד' קני חובה סתומין יביא עולות כמנין עולות שבחובה שהן ד' דחמשה לא מצי לאקרובי ב)0דלמא כולהו בקני חובה נינהו והוקבעו שכנגדן לחטאת ועולת נדבה מעורבת בהן. בין שהנדבה מרובה. כגון קן חובה בד' קנין נדבה אין כשר להקריב אלא עולה אחת וכן שתיהן שוות הנדבה והחובה). [פירוש הרא"ש]. א) צ"ל המנחות והנסכים והוא משנה שם בריש הפרק (מנחות ק' ע"ב). ב) כלומר דילמא כל הד' דקני חובה כצ"ל.
<h2>דף פא מג</h2>
בד"א בחובה ובנדבה אבל חובה שנתערבה זו בזו אחת לזו ואחת לזו. פי' כגון קן סתומה של רחל שנתערבה בקן סתומה של לאה. מחצה כשר. שיקריב הכהן אחד לעולה ואחד לחטאת. ואם הם של רחל הרי טוב ואם הם של שתיהן הרי קירב חטאת לזו ועולה [לזו]. ויביאו קן אחר ויתנו ביניהן ושתים האחרות אינו יכול להקריב דשמא הקן שהקריב היה של שתיהן ואותה שהקריב חטאת נקבע בת זוגה עולה ואותה שהקריב עולה נקבע בת זוגה לחטאת (והאי) [והרי] חטאת ועולה מעורבין וימותו. וכן ב' לזו [וב' לזו]. הרי ח' פרידין יקריב הכהן ד' שנים לעולה וב' לחטאת אם [הם] של אחת הרי טוב ואם הם של שתים הרי הוא חטאת ועולה לאחת וחטאת ועולה לאחת או ב' חטאות לזו ושתי עולות לזו ויביאו ב' קנין בשותפות ויתנו ויותר אינו יכול להקריב דשמא היו שתי חטאות לזו והוקבעו שכנגדן לעולה ושתי עולות לזו והוקבעו שכנגדן לחטאת והרי חטאת ועולה מעורבות יחד וימותו. וכן ג' לזו וג' לזו. הרי י"ב פרידין יקריב הכהן מהן ו' פרידין ג' לחטאת וג' לעולה דאם הן של אשה א' הרי טוב ואם הן של ב' נשים כל חטאת שהקריב לאחת שכנגדה נקבעה לעולה וכל עולה שהקריב לאחת נקבעה שכנגדה לחטאת ויש כאן חטאת ועולה מעורבות וימותו. אבל אם לא היו קיני התערובות שוין אלא א' בשנים או בג' או בי' או בק' וכן ב' בג' או בי' או בק' וכן ג' בי' או בק' וכן י' בק' אין כשר להקריב אלא כמנין המועט חציו חטאת וחציו עולה. דאם הן של [אשה] א' יפה הקריב ואם הן של ב' נשים יפה הקריב ויותר [אי אפשר] להקריב דאם היו של ב' נשיםא) יש באחרות תערובת חטאת ב)0ועולה וימותו כולן. ויקריבו ג)0במנין הקריבו בשותפות בתנאי כל שלא קירב (לא') [לה] מהן שיהיה שלה בהקרבה זו. [פירוש הרא"ש]. א)0החטאות לאחת והעולות לאחת יש כו' כצ"ל. ב) נראה דהוי"ו של ועולה אינו וי"ו החבור אלא וי"ו המחלקת ר"ל או עולה. ג) צ"ל כמנין הקריבות.
<h2>דף פא מד</h2>
כיצד משם אחד. פי' דשם אחד בלידה ולידה זיבה וזיבה כגון שהפרישה קן א' ואמרה הרי זו ללידתהא) דאז נקבע כל קן וקן לבדו ללידה אחת אחד לעולה ואחד לחטאת ב)0נקבעה פרידה שניה לעולה הילכך אינו יכול להקריב אלא קן א' ולא יותר. דשמא היו משני קינים והשתים הנותרות הן חטאת ועולה מעורבות. אבל הפרישה שני קינין ביחד והביאתן אל הכהן ואמרה אלו שני קינין לשתי לידות או לשתי זיבות או ללידה ולזיבה הכהן יקריב שתים לחטאת ויקבעו שתים אחרות לעולות. או יקריב חטאת ועולה על חובה א' [וחטאת] ועולה על חובה אחרת. כי חילוק הקינין והקביעות הכל תלוי בכהן. (כגון) [כיון] שלא פירשה האשה קן זו לחובה זו וקן זו לחובה זו. ר' יוסי אומר ב' נשים שלקחו קיניהן. פי' שלקחו קיניהן בעירוב. או שנתנו דמי קיניהן. פי' כגון ששתפו יחד מעותיהן ולקחו בהן שני קינין קביעות הקינין וקביעות החטאת והעולה תלוי בכהן. בפ' בכל מערבין [עירובין ל"ז ע"א] מייתי להך משנה ומדקדק מינה דר' יוסי סבר דיש ברירה ופי' הראב"ד דצריך לטעמא דברירה לפי שהכהן חלק אותו ביניהן והנשים (אינה ראויה) [לא ראו] בחלוקה זו עד לאחר כפרה. וצריכין אנו למימר דכיון שרצו עכשיו באותה חלוקה הוברר הדבר שמתחלה לחלוקה זו עומדת והוה כאילו ידעו מתחלה בחלוקת הכהן ונתרצו בה. וכל אחת נתנה חלקה לחברתה אם הכהן קבע לחברתה קן הראויה להיות שלה. ודחו לה דלעולם סבר ר' יוסי אין ברירה והכא כשהתנו פי' בשעת השיתוף התנו שכהן יחלק ביניהן ותהא חלוקתו חלוקה והן ימחלו חלקן כל אחת לחברתה ואין אנו צריכין עתה לברירה כי עשו את הכהן שליח לחלוקה. [פירוש הרא"ש]. א) זו והפרישה עוד קן אחר ואמרה הרי זו ללידתה זו דאז כצ"ל. ב) הגי' בס"י ושייך בה תערובות כאילו היו של ב' נשים דמיד שקירב פרידה אחת של קן א' לחטאת נקבעה כו'.
<h2>דף פב מב</h2>
כיצד שתי נשים לזו שתי קינים ולזו שתי קינים. וכולן סתומות. פרח. גוזל אחד. מזו לזו. ונשארו ג' גוזלות ומצד א' ה'. פוסל קן אחד בהליכתו. ממקום שפרח משם כי מן הג' הנשארים אינו יכול להקריב כ"א שנים אחד לחטאת ואחד לעולה והג' אם יעשהו חטאת יש לחוש שמא הפורח א)0במקום [שנתערב] עשו גם חטאת נמצא ג' חטאות קריבות מב' קינים של אשה א' והן ב' חטאות ושתי עולות. ומטעם זה נמי אין להקריבו עולה שמא יקריב ג' עולות משני קינים של אשה א'. וחשש זה היינו אם קרבו תחלה תערובת החמשה אבל אם קרבו תחלה הג' אם עשו השלישי חטאת שוב אין חטאת קריבה בתערובת החמשה. כי במה שעשה את השלישי חטאת נקבע הפורח לעולה והויא ליה עולה שנתערבה בקיני חובה דאין קרב מהן אלא מנין עולות שבחובה. וכן אם עשהו עולה נקבע הפורח לחטאת ושוב אין עולה קריבה בתערובת החמשה. ואין חשש ב)0במניינית השלישי מלהקריב כשהן קריבין תחילה אלא בשביל תערובת החמשה שאז לא יהיו קריבין מהן אלא שתים. ואם קרב השלישי חטאת אין קרב מהחמשה אלא ב' עולות. ואם קרב עולה אין קרב מהן אלא ב' חטאות. נמצא מאלו ד' קינין קריבין רק ה' גוזלין וג' ימותו. אבל בהקריב מן הג' רק שנים יהיו בה' קריבין ד' כמו שאפרש ונמצאו ששה קריבין. ויש לנו למעט בפסול קדשים אע"פ שאנו מפסידין לבעלת ג' גוזל א'. ומן ה' הוא מקריב ד' שתים לחטאות ושתים לעולות. אם ארבעתן מהעיקר הקינים הרי טוב. ואם א' מהן הוא הפורח יכול לעשותו או עולה או חטאת. כי בן זיווגו לא קרב. והחמישי לא יכול לעשותו לא חטאת ולא עולה. דאם יעשנו חטאת חיישי' שמא הפורח קרב עולה נמצא מעיקר הקינים נקרב שתי חטאות ועולה א' וזהו חטאת שלישית משתי קינים. ומטעם זה נמי אינו יכול לעשותו עולה. נמצא מאלו ד' קינים קריבין ג' קינים. לבעלת ג' חסר גוזל אחד בודאי וגוזל א' בספק. הילכך מביאים קן. אחד לחטאת ואחד לעולה. בעלת שלש תתן דמי גוזל א' [ובין שתיהן] דמי גוזל א'. ותאמר בעלת חמש אם הארבעה שהקרבתי היו כולן שלי. חלקי באותו גוזל שהוא של שנינו ינתן לך במתנה ואם הפורח היה בכלל הד' נמצא שאינך חסירה כ"א אחד יהא ג)0חלקי שלי. חזר פוסל אחד בחזירתו. חזר ופרח אחד מבין החמשה לבין השלשה הרי מכאן ד' ומכאן ד' כבתחילה אלא שאינו ידוע אם הפורח הוא החוזר או שמא נשאר שמה ופרח אחר לכך פוסל קן א' ממקום שפרח ומקריב מכל הד' שנים חטאת ועולה. ולא יותר שאם היה מקריב עוד חטאת חיישינן שמא אותו שפרח מכאן יהא קרב חטאת במקומו והרי ג' חטאות מב' קינין. וכן עולה נמי מטעם זה. הילכך יקריב חטאת ועולה מאלו וחטאת ועולה מאלו. או שתי חטאותד) ושתי עולות מאלו. והאחרים ימותו. ויביאו שתי קינים בשותפות ויתנו כל מה שחסר לאחת מהן יהא שלה באלו שתי הקינים. חזר ופרח וחזר ופרח. כמה פעמים. לא הפסידו כלום. באלו הפריחות. שאפילו כולן מעורבות יחד אין פחות משנים. פי' שני קינים כדתנן לעיל בפ"ק חובה שנתערבה בחובה מחצה כשר ומחצה פסול. [פירוש הרא"ש]. א) במקום השני עשו גם כן חטאת כצ"ל. ב) צ"ל במניעת. ג) צ"ל חלקך. ד) צ"ל חטאות מאלו.
<h2>דף פב מג</h2>
לזו א' פרח מן [כו']. פי' פרח מן הראשונהא) ומן השניה לשלישית ואינו ידוע אם הוא ב)0מאותן שפרח מן הראשונה או אחר וכן כולן עד השביעית. ובאותו הדרך שפרח ג"כ חזר. פוסל. בהליכה קן ובחזרה קן. הראשונה ושניה אין להם כלום. כי הראשונה בפריחה אף בלא חזרה הפסידה אף הנשארת. שאם הקריבו האחרות תחילה אינה יודעת אם קירב הפורח חטאת שתעשה הנשאר עולה. או אם קירב עולה שתעשה את הנשאר חטאת. ואם הראשונה באה להקריב תחילה. אם תקריב את הנשאר חטאת נמצאת עולה מעורבת ג)0בב' הקינים אחרים וא"י להקריב מהן אלא מנין עולות שבהן. וכן אם תקריבהו עולה נמצאת חטאת מעורבת בכל הקינין האחרים ואינן יכולין להקריב אלא מנין חטאותד). וכן השניה הפסידה קן א' בהפריחה. שאם קרבו האחרות תחלה אינה יכולה לעשות ב' חטאות שמא הפורח ממנה נעשית גםה) חטאת נמצאת ג' חטאות הקריבה משתי קינין. ומטעם זה נמי לא תוכל להקריב שתי עולות. ואם היא באה להקריב תחילה אם תקריב שתי חטאות נקבע הפורח לעולה ונפסלו כל החטאות שבשאר הקינין. הילכך בין הקריבה היא תחילה בין קרבו האחרים תחילה אינה יכולה להקריב אלא חטאת ועולה. נמצאו שנפסלו בפריחה קן א' מלהקריב ואותו קן עצמו שתקריב לא עלה לה ממנו אלא גוזל אחד. דאיכא למיחש שמא בכללו היה הגוזל שפרח מן הראשונה לתוכה. ואינה יודעת אם קרב עולה או חטאת. וכן השלישית אין לה אלא ב' קינים חציו למטה וחציו למעלה. ואינה יכולה להקריב לא ג' חטאות ולא ג' עולות. בין שהקריבה תחילה בין קרבו אחרים תחילה כדפרישית בשניה. וגם מן הקריבות יש חטאת או עולה שלא עלה לה שמא היה מן הגוזל שפרח לתוכו. וכן כולם הפסידה כל א' קן בפריחה. מלבד השביעית שלא נפסלה ממנה כלום בפריחתה. ומקרבת ז' חטאות וז' עולות. אף אם א' מהן הפורח לא נקבע לחטאת ולא לעולה כיון שנשאר בן זוגו בלא הקרבה בכל שאר הקינין. כי לעולם אינו נקבע עד שיקרבו כולן ולא נשאר אלא הוא לבדו. הילכך יכול הכהן לעשותו או חטאת או עולה. אבל א' מן החמשה עשרו) ישאר בלא הקרבה שמא קרבו ז' חטאות ושש עולות מעיקר הקינין וזה צריך להיותז) חטאת. הילכך ימות. וגם היא מחוסרת עדיין או חטאת או עולה. וכשחזר מן השביעית לששית אז הפסידה קן בפריחה שפרח ממנה. כי אינה יכולה לעשות ז' חטאות שמא מעיקר קינים פרח א' ונעשה גם הוא חטאת במקום שפרח. וכן ז' עולותח) מטעם זה. ואם היא תקריב תחלה אם תקריב ז' חטאות נקבע הפורח ממנה לעולה נפסלו כל החטאות שבשאר הקינין. וכשחזר ופרח מן הששית לחמישית פוסל עוד קן אחד מן הששית בחזרה זו ואינה מקרבת אלא ד' חטאות וד' עולות. כי שמא פרחו ב' ממנה מעיקר הקינין ויעשו במקום שפרחו או חטאות או עולות הילכך א"א להקריב אלא ד' חטאות וד' עולות שלא יוסיף על שש חטאות או על שש עולות. ואם החטאות או העולות הן מן הפורחות לתוכה אין לחוש כי לכל אחד יש בן זוג בכל שאר הקינין ויכול הכהן לעשותו או חטאת או עולה. ומן הקריבות יש שתי חטאות או ב' עולות שלא עלה לה דשמא קרבו ט)0מהני גוזל מן שפרחו לתוכה. וכן כולן הפסידה כל א' ב' קינים. א' בהליכה וא' בחזרה. הילכך ראשונה ושניה אין להם כלום.
והקשה הר"ר יעקב מאורלינ"ש כיון שהראשונה אין לה כלום למה מפסדת השניה קן בחזרה שממנה לראשונה וכן השלישית למה תפסיד קן בחזרה שממנה לשניה כיון שהשניה אין לה כלום והיה [לה] להקריב שתי קינין כבתחילה. ותירץ משום גזירה הוא שאם אתה אומר שלא תפסיד השלישית בחזרה שממנה לשניה וכן השניה בחזרה שממנה לראשונה אתי למימר שגם לא הפסידה הרביעית בחזרה שממנה לג' או שלא הפסידה הב' בפריחה שמראשונה לתוכה. וקשה (בפ"ב) [בפ"ו] דיומא [ס"ה ע"א] גבי פר ושעיר של יוה"כ שאבדו והפרישו אחרים תחתיהן [כולן] ימותו ופריך ואמאי ימותו ישאירו אותן עד שנה הבאה ומשני משום דצריך להביאם מתרומה חדשה לשנה הבאה תינח שעיר שבא משל ציבור פר שבא משל כה"ג מאי איכא למימר גזירה פר אטו שעיר ופריך משום גזירה ימותו אלמא י)0דל"א גזירה במיתת קדשים ותירץ ר"ת דשאני התם דאית ליה תקנתא ברעיה הילכך פריך למהכ) גזירה שימותו אם ראוי לגזור לפוסלן מהקרבה די להם שיגזרו עליהם רעיה למה אמרו שימותו אבל עוף דלית להו פדייה כיון שפסולים להקרבה ע"כ ימותו. ומיהו קשה דאשכחן גם בבהמה שגזרו מיתה אע"ג דאית ליה תקנתא ברעיה ביומא [שם ע"ב] דקאמר שמא יאמרו הגורל קובע משנה לחברתה ולא פריך משום גזירה ימותו כדפריך בתר הכי וכן בפסחים [ע"ג ע"א] ל)0דקאמר גזירה לאחר ניתק אטו קודם ניתק. ותי' הרר"י מאורלינ"ש דגזירה פר אטו שעיר קחשיב מיהא גזירה רחוקה ואין ראוי לגוזרה. פרח וחזר. י"מ דהך פריחה שניה לא קיימא אראשונה ושניה דהא כבר אין להם כלום והוי ליה פרח מבין המתות לכולן וימותו. וליתא דכיון דאילו קרבנות מ)0מחמת ספק תערובת לא חשיבי חטאות המתות לפסול האחרים בתערובתן דה"ל ספק ספיקא. (ד"ה חמישית) [דהחמישית] וששית ושביעית היאך קרב מהן יותר מגוזל אחדנ) שמא כל קן הראשונה מעורבת בהן וכשהקריב חטאת א' שמא היה מקן הראשונה ונקבע השני לעולה או אם הקריב עולה נקבע הב' לחטאת. השלישית והרביעית אין להם כלום. כי שמא ימצאו מהן ד' פרידין ס)0וקרבנן במקום אחד או חטאת או עולה. הילכך אינו יכול להקריב מהרביעית לא חטאת ולא עולה שלא יוסיף על ד' חטאות או על ד' עולות. החמישית יש לה אחת והששית יש לה ב'. אבל לא עלה לה [יותר] דשמא מקינין האחרות הם. ומה שהחמישית הפסידה בחזרה שממנה לד' משום גזירה הוא כדפרישית לעיל. והשביעית יש לה חמש. כי אינה מפסידה מפריחה לתוכה אלא בחזירתן ממנה. פרח וחזר. הרי בכל אחת ספק ו' גוזלות ממקום אחר. לכן נפסלוע) ג' קינין ונשארו לה ד'. ומאותן ד' עלה לה לקן א' בודאי. וג' האחרים איכא לספוקי שמא ג'פ) הוא קרבה אותן חטאות או שמא עולות. ומשום גזירה נמי מפסידה אע"פ שכל קדמיה אין להם כלום. וי"א שביעית לא הפסידה כלום. בפריחה אחרונה דאין לגזור השתא משום אחרונה צ)0דכיון דכל קדמיה מתות לא שייך למיגזר מידי. ואם פרח מבין המתות לכולן ימותו. פי' מבין המתות דעלמא אבל הנך דהכא לא הוה אלא ספק בעלמא כדפרישית. והנך בעלי התערובות יש מהן חייבת קרבן ודאי ויש מהן קרבן ספק. את שחייבת קרבן ודאי תביאנה. ואת שחייבת ספק תזווגה להביא יחד ולהתנות. ואת שאינה מוצאת את בת זיווגה כל העולות בספק תביא ויתנה בעולת נדבה וחטאת אחת תביא על כל ספיקות. [פירוש הרא"ש]. א) צ"ל לשניה. ב)0צ"ל אותו. ג) בכל. ד)0צ"ל שבהן. ה) צ"ל גם כן. ו) גוזלות של תערובות השביעית ישאר בלא הקרבה דא"א להקריבו חטאת שמא כו' כצ"ל. ז)0עולה וא"א להקריבו עולה שמא קרבו ז' עולות ושש חטאות מעיקר הקיני וזה צריך להיות חטאת כצ"ל. ח) אינה יכולה לעשות מטעם כו' כצ"ל. ט) משני גוזלות שפרחו כצ"ל. י) צ"ל דלא גזרו גזירה. כ) צ"ל למה גזרו גזירה. ל) לשון הרא"ש ליתא בשום נוסחא ובשום מקום וצ"ל כמו שהוא בפסחים גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה. מ)0אינן קריבות רק מחמת כו' כצ"ל. נ) לחטאת וגוזל אחד לעולה שמא כו' כצ"ל. ס)0צ"ל וקריבין. ע) הו' קינין של הששית ומן השביעית ספק ג' גוזלות במקום אחר לכן נפסלו ג' קינין כצ"ל. פ) גוזלות מהם הם ממקום אחר וג' הגוזלות שהם שלה שמא היא קרבה כצ"ל. צ) צ"ל וכיון.
<h2>דף פב מד</h2>
קן סתומה. פי' קן סתומה שלא נתפרש זו חטאת וזו עולה. וקן מפורשת. אחר שנתפרש זו חטאת וזו עולה. ופרח גוזל מקן סתומה לתוך המפורשת. וע"י שפרח לתוכה גוזל [נכרי] נתבלבלו המפורשת ואינו מכיר עתה איזה החטאתא). יקח זוג לשני. ואלו השלשה ימותו דחטאת ועולה מעורבות יחד. ואם חזר אחד מתוך שלשה לקן ראשונהב). או שפרח מן המפורש ראשון. לסתומה ואינו מכיר הנשאר. אם הוא חטאת או עולה. כולן ימותו. שאינו יודע אם עולה נתערבה בקן חובה ויקריב מנין עולות שבקן חובהג). [פירוש הרא"ש]. א) ואיזה העולה. ב)0הלשון מגומגם ואפשר דר"ל דאחר שלקח זוג לשני להשלמת קן ראשונה חזר לשם אחד מן השלשה ולרבותא נקט הכי דאע"פ שנתערב ברובא אפ"ה ימותו. ג) או אם חטאת נתערבה ויקריב מנין חטאת שבחובה ולהכי כולן ימותו מספקא כצ"ל.
<h2>דף פב מה</h2>
חטאת מכאן. פי' מצד אחת יש חטאת ומצד א' יש עולה. ובאמצעיתו קן סתומה. ופרח מקינין סתומה גוזל לכאן וגוזל לכאן. לא הפסידה כלום. באותן התערובות. כי הכהן יקבע אותן שהלכו אצל החטאות לחטאות ואותן שהלכו אצל עולות לעולות. חזר לאמצע. אחד מכאן ואחד מכאן או שחזר קן אחר לאמצע ואינו ידוע אם מצד א' חזר או מב' צדדין חזר. ימותו. דספיקא לחומרא. חזר ופרח מן האמצע לצדדין. ה"ג ומה שכתוב במשניות או שפרח א"א לפרשו דאילו פרח תחילה מן האמצעי לצדדין כבר שנינו דלא הפסיד כלום. והראב"ד פי' חזר לצד אחד ואין אנו יודעים לאיזה חזר או שפרח מן האמצעי לב' צדדין וזו ואצ"ל זו קתני. אין מביאין. פי' אין מביאין תורין כנגד בני יונה דכתיב שני תורים או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה אבל לא תור ובן יונה אחד לחטאת וא' לעולה. תכפול ותביא עולתה תור. להביא ממין החטאת ואם לא הקטיר הראשונה תצא לבית השרפה. ולא מבעיא הביאה חטאתה תחילה דאפילו לבן עזאי הולכים אחר הראשון. אלא אפילו הקריב הכהן את העולה תחילה אפ"ה הולכין אחר החטאת. ובספרא [פ' תזריע ספ"ד] דרש לה אחד לעולה ואחד לחטאת וכפר מכאן אמרו אשה שהביאה כו' מדסמוך כפרה לחטאת משמע שהוא עיקר והכל הולך אחריה. משמע דאם הביאה חטאתה ממין עולתה אין צריכה להביא עולה אחרת אע"פ שהקריבה עולתה קודם חטאתה וקשה בפ' תמיד נשחט [פסחים נ"ט ע"א] אמרינן זה בנה אב שכל החטאות קודמין לעולות הבאין עמהן ומשמע דאפילו בדיעבד מדאיצטריך לשנויי שאני עולת מצורע דרחמנא אמר והעלה שהעלה כבר ואדיעבד מייתי ליה התם. ותירץ הר"ר חיים דה"ה בעלמא נמי כשר בדיעבד והא דאיצטריך קרא במצורע א)0שם דכתיב ביה הווייה זאת תהיה תורת כדאמרינן פ"ג דמנחות [י"ט ע"א, כ"ו ע"א]. [פירוש הרא"ש]. א) צ"ל משום.
אשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשים עולתה. דעולה דורון הוא וקרבה לאחר מיתה ופליגי בה רב ושמואל בקידושין [י"ג ע"ב וש"א רב יהודה אמר שמואל] ור' יוחנן ור"ל חד מוקי לה כשהפרישתה מחיים. דאילו לא הפרישתה לא היו היורשים מחוייבים להביא דשעבודא לאו דאורייתא וכמלוה ע"פ הוה. וחד אמר אפילו לא הפרישתה מחיים מחוייבים היורשים להביאו דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא. לא יביאו יורשים חטאתה. דאין כפרה למתים הלכתא גמיר לה דחטאת שמתה בעליה למיתה אזלא. ובת"כ [פ' תזריע ספ"ד] תני מנין שאם הביאה עולתה ומתה שיביאו היורשים חטאתה ת"ל א)0א' לעולה ואחד לחטאת. והר"ר יעקב מאורלינ"ש היה רוצה לתרץ דהתם איירי בעוף וגמירי דאין חטאת העוף מתה כמו דאין חטאת ציבור מתה ופרש"י משום דחמשה חטאות המתות ליתי כולהו בציבור דאין הציבור מתים. והכי גמירי להו דלא נהיגי אלא במקום דשייכי כולהו (בציבור) ועוף נמי לא שייך ביה תמורה. וקשה לי דאמרינן סתם ספרא ר' יהודה ב)0ואיהו סבר דיש תמורה בעוף וי"ל בשביל זה לא היה צריך לחזור דאכתי לא שייך כולהו בעוף דל"ש ביה ולד חטאת ועברה שנתה. ור"י אומר דגירסת ת"כ שבשתא היא וכך היא כתובה ג)0אחד לעולה ואחד לחטאת שאם הביאה חטאתה ומתה מביאים יורשים עולתה ומנין שאם הביאה עולתה ומתה שיביאו היורשים חטאתה ת"ל אחד לחטאת ואחד לעולה. ושיבוש הוא דהיכי שמעינן מהאי קרא דיביאו חטאת אחר מיתה היכא דקרבה עולה מחיים הא בקרא כתיב חטאת תחילה. אלא כך יש להיות הגירסא. יכול שאם הביאה עולתה ומתה שיביאו היורשים חטאתה ת"ל א' לחטאת פירוש שחטאת תקדום לעולה ואסמכתא בעלמא היא דחמש חטאות מתות גמרא גמירי להו. והריצב"א מקיים הגירסא דהא חטאת שמתו בעליה למיתה אזלא היינו בהפרישו מחיים כדתנן בפרק בתרא דכריתות [כ"ז ע"ב] הפריש חטאתו ומת לא יביאנו בנו אחריו. ובהכי איירי מתניתין דלא יביאו חטאתה. אבל ההיא דת"כ איירי בשלא הפרישו מחיים וכמ"ד שיעבודא דאורייתא. ויביאו יורשים חטאתה דקתני לא שיקריבו החטאת אלא שיקריבו מן הדמים כמו שהקריבו מהמותר חטאת כגון הפריש ב' חטאות דחדא קרבה עולה ה"נ יקריבו מדמי החטאת העולה ת"ל אחד (לעולה ואחד) לחטאת [ואחד לעולה] כלומר מה שהיו ראוים להביא חטאת יביא בדמיה עולה. [פירוש הרא"ש]. א)0צ"ל אחד לחטאת ואחד לעולה. ב)0חפשתי ולא מצאתי היכא איתמר שיסבור ר' יהודה הכי דיש תמורה בעוף ועי' שער המלך. ולולי דברי הרא"ש היה נ"ל לומר דנוסחא משובשת נזדמנה לו להרא"ש ז"ל בדברי הרר"י מאורליינש כי ע"פ האמת בודאי היה צריך לחזור שהרי איתא בתמורה פ"ב דחטאת של ציבור שכיפרו בעליה אינן מתות ר' יהודה אומר ימותו א"ר שמעון מה מצינו בולד חטאת כו' ביחיד דברים אמורים אבל לא בציבור הרי להדיא דר"י דסובר ימותו בע"כ ס"ל דנהיגי אף במקום דלא שייכי כולהו ולפ"ז נ"ל ברור דתיבת ופירש"י שבדברי הר"י מאורליינש הוא ט"ס וצ"ל ופי' ר"ש שהרי ר' שמעון פירש כן להדיא במשנה. ג)0צ"ל אחד לחטאת ואחד לעולה.
<h2>דף פג מב</h2>
אחת לזו [כו'] המרובה כשר. פי' [כענין] קינים המרובה כשר. כיצד אחד לזו [וב' לזו] והקריב ג' פרידות למעלה וג' למטה. ד' פרידות כשרות. אף אם היה קן של אשה [א'] כולן למעלה הרי נפסלה חטאת שלה ועולה כשרה. ופרידה הג'א) גם היא כשרה. וג' של מטה שתי חטאות של בעלת שני קינין כשרות והשלישית היא עולה שנעשית למטה ופסולה הרי שתי חטאות ושתי עולות כשירות. וכן אם היה הקן שלה למטה נפסלה ממנה עולה ומבעלת ב' קינין חטאת אחד. ומביאות קן בשותפות ויתנו והחטאת אינה נאכלת. וכן אחת ושלש ועשה ד' פרידין למעלה. אם קן של האשה כולן למעלה נפסלה החטאת. וב' של בעלת ג' כשירה. וכן בד' של מטה נפסלה העולה וג' חטאות כשירות. וכן אחד ועשר ואחד ומאה. וכן שתים (וכן) ושלש. עשה ה' פרידין למעלה וה' למטה. אפילו ב' קינין של אשה [א'] הן למעלה ב' העולות כשירות והפרידה חמשית כשרה. וכן למטה ג' חטאות כשירות ושתי עולות פסולות. וכן שתים ועשר שתים ומאה [וכן עשר ומאה]. אפילו כל העשר קינין הן למעלה הרי עשר0ב)0מהן כשרות והתשעים של בעלת מאה כשרות. וכן למטה מאה חטאות כשירות ועשרה עולות פסולות. זה הכלל כל מקום שאתה יכול לחלוק את הקינין. שלא יהיה קן אשה נחלק לשנים אלא קן אשה אחת שלם למעלה וקן אשה אחרת שלם למטה אז מחצה כשר (או) [ומחצה] פסול. ואם אינו יכול לחלוק הקינין. כגון אחד לזו ושנים לזו שמתחלק לאשה א' א' למעלה ואחד למטה המרובה כשר. [פירוש הרא"ש]. א)0היא משל בעלת ב' קנים כצ"ל. ב) צ"ל עולות.
<h2>דף פג מד</h2>
חטאת ועולה. פי' רחל ולאה שלקחו ג' קינין בשותפות א)0קן א' עשו חטאת לרחל ועולה ללאה. וקן א' הניחו סתומה ולא קבעו זו לחטאת וזו לעולה ב)0אבל לא קבעו עליה שם הבעלים לומר זו לרחל וזו ללאהג). אין כשר אלא סתומה. דאותה שהקריב למעלה היא העולה ואותה שהקריב למטה היא החטאת. ובאחרת איכא למיחש שמא הקריב החטאת למעלה והעולה למטה. כגון שכל קן וקן הוא בפ"ע ועשה מכל א' חציו למעלה וחציו למטה. והיא מתחלקת ביניהםד). ויביאו עוד קן אחת ביניהןה). [פירוש הרא"ש]. א)0לאה צריכה עולה וקן שלם אחד חטאת ואחד עולה דהיינו שתי עולות וחטאת ורחל צריכה שתי חטאות ועולה. כצ"ל מלשון רש"י בזבחים דף ס"ז ע"ב. ב)0וקן אחד קבעו זו לחטאת וזו לעולה אבל כו' כצ"ל. ג) וצריך להקריב ב' הקנים הללו סתם על שתיהן העולות למעלה וחטאת למטה והחטאת לזו והעולה לזו צריך להקריב לשם בעלים. לשון רש"י שם. ד) הואיל ובעירוב לקחום האחד יצאה בה ידי חטאת והא' יצתה בה ידי עולה. לשון רש"י שם. ה) ויקריבו בתנאי אם עולה ראשונה לרחל וחטאת ללאה תהא בקן שניה זו עולה ללאה וחטאת לרחל ואם חילף חילוף. לשון רש"י שם.
<h2>דף פג מה</h2>
חטאת שנתערבה בחובה. פי' שוה בשוה נתערבו חטאת בחובה. שתי חטאות בקן חובה סתומה או ד' חטאות בשני קינין חובה. ומשום דתני בתר הכי חובה שנים בחטאת חטאת שנים בחובה. תני הכא חטאת שנתערבה בחובה. ופי' שוה בשוה הן רב הן מעט. וקאי אמאי דסליק מיניה שעשאן חציו למעלה וחציו למטה. אין כשר אלא מנין חטאת שבחובה. [משום] דאיכא למימר דעשאה ב' חטאות למעלה [ונפסלו] וחובה למטה ונפסלה העולה. וכן ד' חטאות בב' חובות שמא עשה ד' חטאותא) וחובה למטה ונפסלו העולות. חובה שנים בחטאת. פי' שהחובה פי שנים כנגד החטאת. כגון שנתערבו ב' קיני חובה בב' חטאות ועשה ג' פרידות למעלה (וכו') איכא למיחש שמא עשה ב' חטאותב) כשרות והג' הוה עולה שעשאה למטה ופסולה נמצא מחצה כשר ומחצה פסול. ואם החטאת פי שנים בחובה. כגון שנתערבו ד' חטאות בקן סתומה ב' כשרים כמנין שבחובה דאף אם הקריבו ג' חטאות למעלה ונפסלו החטאת הרביעי שנעשה למטה כשרה. ומקן החובה נפסל העולה והחטאת כשרה. [פירוש הרא"ש]. א)0למעלה ונפסלו. ב) למעלה ונפסלו והשלישית היא בע"כ מב' קיני חובה והיא עולת חובה וכשרה וג' פרידות מב' קיני חובה עשה למטה ומהם ב' חטאות כשרות כצ"ל.
<h2>דף פג מו</h2>
האשה שאמרה הרי עלי קן כשאלד זכר. פי' א)0מה ברי ומה בר בטני. ג' פרידין למעלה. דבקן נדרה שתים עולות. אלא עשה שתים למעלה. מקן א' [א'] למעלה וא' למטה. וכן מקן הב'. ולא נמלך. באשה והיה סבור שהיתה יולדת בזוב או שהיו [עליה שתי לידות או] שתי זיבות נמצא שנפסל גוזל א' של עולה שנעשית למטה תביא גוזל א' לעולה. ממין א'. אם ב' הקנין היו ממין א' כולם תורים או כולן בני יונה. משני מינין תביא שתים. אםב) הביאה תורים ובני יונה. ואשה שהביאה לכהן חובתה ונדרה והקריבן הכהן סתםג) הראשון לחובתה והב' לנדרה. ואין ידוע איזה מהן קרב אחרון שתביא מאותו המין גוזל שנפסלה הילכךד) צריכה להביא תור או בן יונה דאין מביאין תור כנגד בן יונה ולא בן יונה כנגד תור. הלכך תביא תור ובן יונה ואותו שהוא מין הראשון יהא חובה והאחד יהיה נדבה. פרשה נדרה. דבשעת נדרה אמרה הרי עלי קן תורים או ב' בני יונה. ושכחה מה פירשה נמצא שהיא צריכה להביא לנדרה תורים ובני יונים מספק. והיא נתנה ב' קינין לכהן ועשאן חציו למעלה וחציו למטהה) ונפסלה עולה האחת לכך צריכה עוד להביא ג' פרידין. ממין א'. אם הראשונים היו ממין א' היו תורים תביא תור ושני בני יונה. ואם היו בני יונה תביאו) בני יונה ותורין. כי מאותו המין שהביאה עולה א' לנדרה מאותו המין עצמה צריכה להביא עולה השנייה. דאין מביאין תור כנגד בני יונה ובן יונה כנגד תור בנדבה כמו בחובה כיון שפירשה נדרהז). משני המינים תביאח) (שתים). אם הראשונים היו משני מינין ואין ידוע אם הקן האחרון היו תורין שתביא תור להשלים עולה שנפסלה וב' בני יונה. או היו בני יונה ותביא בן יונה וב' תורין הלכך תביא ב' תורין ושני בני יונה כבתחילה. [פירוש הרא"ש]. א)0ע"ש הכתוב מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי (משלי ל"א) ופירש"י שהנשים היו נודרות להיות להן בן הגון. כצ"ל. ב) אם הב' קנים היו תורים. כצ"ל. ג) מכל מין גוזל אחד למעלה וגוזל אחד למטה והוי הראשון כצ"ל. ד) הוי ספק אם צריכה כצ"ל. ה) כלומר ועשאן לב' הקנים מכל קן וקן חציו למעלה וחציו למטה. ו) בן יונה וב' תורים כצ"ל. ז) עי' בשיח השדה. ח) ארבע כצ"ל.
קבעה נדרה. שקבעתה להביאה על קן חובתה. שאמרה הרי עלי קן אם אלד זכר להביא עם קן חובתי. וכוונה להביא קן מהנדר א)ג' עולות כאחד. ופירשה ואינה יודעת מה פירשה כדאמרן והביאה ב' קינין ונתנן לכהן ועשאן חציו למעלה וחציו למטה. צריכה להביא עוד ה' פרידין. לעולה אם הראשונים היה ממין א' ואם ב' מינים היו תביאב) שני כי צריכה להביא שני תורים ושני בני יונה לספק פרושה. וצריכה להביא עוד עולה א' ממין עולת חובתה. הלכך תביא ממין הראשונה גוזל א' לעולה עם עולת נדבה. ואם הראשונים היו ב' מינים ואינו ידוע איזה קרב אחרון. צריכה להביא תור ובן יונה וב' תורין וב' בני יונה לספק פרושה. וממ"נ הביאה עולת חובתה עמהן כיון שהביאה תור ובן יונה. נתנתן לכהן. פי' שני קיניןג). ואינה יודעת מה נתנה. אם ממין א' ואם מב' מינין ומאיזה מין היהד). ואין ידוע מה עשה. אם כולן למעלה או כולן למטה. או חציו למעלה (או חצי) [וחציו] למטה. נמצא שלא יצאה ידי נדרה כלל. שמא עשאן כולן למטה ונפסלה העולה הילכך תביא ב' תורים וב' בני יונה לספק פרושה ותור ובן יונה לספק חובתה. דשמא עשאן למטה ויצאת ידי חטאת וצריכה להביא עולה ממין חטאתה ואין יודעת אם היה חטאתה ממין תור או בן יונה. לפיכך תביא תור ובן יונה לספק חובתה עם (כפי) [ספק] נדרה מפני הקביעותה). וחטאת א'. פרידה אחת תביא לחטאתו). אע"פ שאינה יודעת מאיזה מין היה ראשונה. תביא חטאת ממין שתרצה. ותאמר אם זה ממין הראשונים הרי זה בן זוג לעולת חובתה שקרבה. ואם מין אחר הוא יזדווג עם פרידות מן השנים שהם תור ובני יונה שהיא מביאה לספק עולת חובתה. ורבנן דפליגי אבן עזאי לטעמייהו דאמרו לעיל [פ"ב מ"ה] הכל הולך אחר החטאת אע"פ שקרבה אחרונה. בן עזאי אומר ב' חטאות. אזיל לטעמיה דאמר [שם] הכל הולך אחר הראשון ושמא עשאן כולן למעלה ויצאה ידיז) עולה. וצריכה להביא חטאתה ממין עולתה. ואינה יודעת מאיזה מין הביאה עולתה. לפיכך צריכה להביא מספק תור ובן יונה לחטאת. ובין לרבנן ובין לבן עזאי אין החטאות הללו נאכלות. דשמא יצאה כבר ידי חטאתה. כך פרש"י משנה זו בזבחים פרק חטאת עוף [ס"ז ס"ח ע"א]. ולא היה צריך לפרש הך בבא אחרונה דנתנתן לכהן בקבעה נדרה דבלא קביעות צריכה להביא כל אלו לספק פירושהח) וכו' [עי' בתוס' שם] (וזו נמי מתחילה דינה בשני קינין לספק פירושה וקן לחובתה והביאה ד' פרידין וצריכה להביא עוד). [פירוש הרא"ש]. א) עם עולה מהחובה בכדי להביא קרבן גדול של ג' עולות כצ"ל. ב) צ"ל שש. ג)0רצה בזה דלא תימא הא דקתני ואינה יודעת מה נתנה פירושו דאינה יודעת אם נתנה קן אחד או אם נתנה ב' קינין ע"כ הקדים לומר דנתנתן לכהן פי' שני קינין כלומר דזה יודעת שפיר דנתנה שני קינין רק שאינה יודעת כדמסיק. ד) כלומר ואם היה ממין אחד אינה יודעת עכ"פ מאיזה מין היה וכן לשון רש"י ואין ידוע מה נתנה אם תורים אם ב"י ואם קן אחד מזה וקן אחד מזה. ה) עי' ברש"י זבחים (ס"ז ע"א). ו) דשמא הראשונים כולן למעלה נעשו אע"פ כצ"ל. ז) צ"ל עולת חובתה. ח)0פירושה וכו' הס"ד ומה"ד אמר ר' יהושע זהו שאמרו כו' וזו נמי בתחלה די לה בשני קינין לספק פירושה וקן לחובתה ועכשיו שהקריבה והביאה ד' פרידין צריכה להביא עוד כו' כצ"ל.
שתי קרניו שתי חצוצרות. לשיר של הלוים ומה ששנינו במנחות [כ"ח ע"א] חצוצרות היתה באה מעשת של כסף. היינו לכהניםא). א"נ חצוצרות דהכא היינו שופרא כדאמרינן [שבת ל"ו ע"א, סוכה ל"ד ע"א] דתלת מילי אישתני שמייהו שופר חצוצרות כו'. [וי"א אף צמרו]. לתכלת וחשיב ליה ברבוי קולות לפי שרמוני תכלת היו על המעיל בין הפעמונים המשמיעים קול ורבי יהושע לא חשיב ליה לפי שהרמונים אינם משמיעים קול (מחיים) [אלא הפעמונים]. ומסיים רבי שמעון בן (מנסיא) [עקשיא]. פי' משום דתנא כשהוא מת קולו ז' תנא נמי להך מתניתין דדמיא ליה זקני תורה כשמזקינין ובאין לידי תשות כח. שאחרים דעתן מטורפת. הן מוסיפין חכמה ול"נ משום דמסכת קינין פרפראות לחכמה וצריכין ישוב דעת מייתי לה להך מתניתין הכא. מסיר שפה לנאמנים כו'. בעם הארץ משתעי קרא וסמיך ליה דכתיב מסיר לב ראשי עם הארץ. בישישים חכמה. היינו תלמידי חכמים דאילו עמי הארץ מאי חכמה אית בהו ובשבת פרק שואל [קנ"ב ע"א] תני ר"י בר ר' יוסי אומר ת"ח כ"ז שמזקינין כו'. וברייתא היא ומייתי לה הכא בסיום המשנה משום דדמיא לה וכן בסוף מסכת קידושין [צ"ל סוטה (מ"ט ע"א)] מייתי ברייתא בסיום המשנה. [פירוש הרא"ש]. א) ר"ל כדאיתא בפ"ז דתמיד ושני כהנים עומדים על שלחן החלבים ושתי חצוצרות של כסף בידם.
